🩺 מקרה קליני: בעיות עיכול כרוניות וחוסר יציבות רגשית אצל ילד בן שנה ו-2 חודשים 🩺

המטופל: ילד, בן שנה ו-2 חודשים

תלונות עיקריות:

• עצירות, צואה יבשה וקשה, קושי במתן צואה.

• רגישות יתר, גחמות, דרשנות.

• שינה לא רגועה, יקיצות תכופות, עוררות יתר.

• חוסר סובלנות לסירוב, התקפי זעם.

• ריור מוגבר, במיוחד בזמן בקיעת שיניים.

• זיהומים חוזרים בדרכי הנשימה העליונות, נזלת ושיעול.

🤔 היסטוריה רפואית והתפתחות המצב:

בעיות במערכת העיכול החלו בגיל 9 חודשים עם המעבר למזון מוצק. בגיל 11 חודשים הצואה הפכה סדירה עם הכנסת פירות לתפריט, אך בהמשך הופיעה שוב נטייה לעצירות. העצירות לוותה באי-נוחות משמעותית, הילד התקשה להתרוקן ולעיתים לא היו יציאות במשך 2-3 ימים, דבר שהוביל למצוקה רבה.

רקע רפואי:

• לידה עם זירוז (פיטוצין), האם חוותה חולשה לאחר הלידה.

• הנקה מהלידה, מעבר הדרגתי למזון מוצק.

• תגובה לחיסון – חום, רגישות יתר.

• זיהומים נשימתיים חוזרים עם נזלת ושיעול.

מצב רגשי:

• תלות גבוהה בהורים, בעיקר באם.

• מתקשה לקבל סירוב, כאשר בקשותיו אינן נענות הוא צורח, בוכה ודורש תשומת לב מידית.

• רגיש מאוד אך לעיתים מביע תוקפנות.

• פחד מרופאים ואנשים זרים, במיוחד גברים.

🧠 מצב רגשי ונפשי:

• שינויים חדים במצבי הרוח, בכי פתאומי שעשוי להתחלף במהירות.

• חוסר שקט, צורך מתמיד בתנועה, דורש להיות על הידיים.

• מתרגש בקלות, מתקשה להירגע לפני השינה.

• חושש להישאר לבד, נוטה להיקשר מאוד להורים.

🧪 הגישה ההומאופתית והטיפול:

השלב הראשון בטיפול (5 החודשים הראשונים):

בשלושת החודשים הראשונים ניתנו מספר רמדיז ללא שיפור משמעותי. חיפשתי את הגורם העמוק לבעיה, תוך התמקדות בגורמים אפשריים.

• האם חוותה בעיות בריאותיות משמעותיות לאחר הלידה, מה שהוביל לאשפוזה ולהפרדה מהתינוק במשך שבוע. היא הרגישה שזה השפיע עליו. על בסיס זה ניתן NATRUM MURIATICUM, אך לא הייתה תגובה.

• הגורם האפשרי הבא שנבחן היה החיסון, ולכן ניתן THUJA, שגם לא הוביל לשיפור.

• במשך מספר חודשים נוסו מספר רמדיז נוספים, אך ללא הצלחה.

רק לאחר שלושה חודשי טיפול התברר כי תהליך הלידה והאשפוז שלאחריו גרמו לאם פחד קיצוני – תחושת אימה משתקת שהיא עצמה לא רצתה להיזכר בה. כששאלתי אותה על טבע הפחד, היא ענתה: "זה היה פחד שמשתק אותך לחלוטין, כמו לקפוא במקום."

בהתבסס על כך ניתן OPIUM, שהביא לתוצאות יוצאות דופן. הילד קיבל OPIUM 30C מספר פעמים במהלך החודשיים הבאים, מה שהוביל לשיפורים משמעותיים:

• הבעיות במערכת העיכול נפתרו.

• איכות השינה השתפרה באופן משמעותי.

• חל התקדמות ניכרת בהתפתחות הדיבור.

לאחר מכן הילד חלה וקיבל ARSENICUM ALBUM 30C, ומאותו רגע במשך שנה שלמה לא היה צורך בטיפול הומאופתי נוסף.

📈 תוצאות הטיפול:

• נורמליזציה של היציאות – העצירות נעלמה, מערכת העיכול התייצבה.

• ירידה בעצבנות ובדרשנות.

• שינה רגועה יותר, פחות יקיצות במהלך הלילה.

• שיפור באינטראקציה עם הסביבה, ירידה ברמת החרדה.

• פחות מחלות חורף, חיזוק מערכת החיסון.

💡 סיכום:

מקרה זה ממחיש עד כמה חשוב להבין את המקור הרגשי העמוק של מחלות. במקרה זה, הגורם המרכזי היה הפחד של האם במהלך הלידה ואחריה, שהותיר חותם על הילד. רק לאחר מספר חודשים ניתן היה לזהות את הטריגר ולבחור ברמדי הומאופתי מתאימה.

לא תמיד ניתן למצוא את הרמדי המדויק בניסיון הראשון, ולעיתים התהליך דורש זמן והתאמות. ישנם גם מקרים בהם המחלה משתפרת שכבה אחר שכבה, וכל שכבה דורשת רמדי אחת. מסיבה זו, טיפול הומאופתי הוא תהליך שדורש סבלנות והתמדה.

הומאופתיה אינה מטפלת במחלה, אלא באדם כולו. איזון בין הגוף לרגש הוא המפתח לבריאות ארוכת טווח של הילד.

🌐 למידע נוסף:

🟠 האתר הרשמי שלי: www.valentinaglik.com

🟠 הרשמה לניוזלטר: לחצו כאן